לדעתי, בקצרה: לא.
פחות בקצרה: ממש לא. אם כבר להפך.
התאטרון מחפש כל הזמן דרכים לשנות ולחדש את עצמו בהתאם לרוח התקופה. בתקופת הקורונה ניסו לעשות הצגות בזום – זה לא עבד ולא שרד. אני רואה רבים מהחברים שלי מנסים לשלב את הai בתוך התאטרון, בין אם זה מחזות שנכתבים יחד איתו או שהוא אפילו נותן נתונים בזמן אמת. אלה יוזמות יפות ומגניבות, אבל בעיני הן זמניות כמו הבהלה אחרי הציורים בסגנון ג'יבלי.
התאטרון הוא כנראה אחת המדיות הבודדות שישרדו את התקופה הזאת, וכבר מקבל מחדש מקום של כבוד לאור השינויים בעולם הקולנוע. שחקנים הוליוודים רבים משתתפים בהפקות שזמן ההרצה שלהן מוגבל, וכרטיסים יכולים להגיע למאות דולרים. טרנטינו (שעכשיו הוא משלנו מה שנקרא) כבר אמר שהקולנוע מת והגיע עידן התאטרון. דנזל וושינגטון אמר שהמקום היחיד של שחקן להביא את עצמו לידי ביטוי הוא התאטרון, שהרי העורך והצלם יכולים להציג משהו אחר לגמרי בזמן שאתה מתפרק במונולוג שהשקעת בו את חייך.
התאטרון הוא מדיום חי ונושם. הוא המקום שבו אנחנו, בני האדם האורגניים, באים לשאטל את עצמנו שאלות על מה זה אומר לאהוב, לדרוש נקם, לחוות אובדן. את הרגע האנושי הזה אי אפשר לסנתז על הבמה, אי אפשר לשכפל. לא סתם הצגות מצולמות, גם המושקעות ביותר ברמת הצילום, הן חומר ארכיוני ותו לא.
הקהל מרגיש את זה – ככל שהai ייכנס לחיינו, כל מדיה אחרת תרגיש לנו יותר ויותר מזוייפת ולא נוכל להבין מה אמיתי ומה לא. התאטרון יהיה המקום שייתן על זה מענה.
התאטרון הוא בית הכנסת החילוני, וכמו שאי אפשר לבקש מai להתפלל בשמנו, כך גם לא נוכל לצפות שהוא באמת ייצור חוויה אותנטית על הבמה בשמנו.
מה אתם חושבים?
bensaidoff.com 
כתיבת תגובה