סיכום שבוע 7.9.23

א'

השבוע התחיל בהתמודדות עם האין. חודש אוגוסט הסתיים עם לא פחות משלוש הצגות חדשות שביימתי, שתיים מהן בפסטיבלי תאטרון ואחת גדולה ומשמעותית במיוחד. כלומר שביולי-אוגוסט שגרת היום שלי הייתה חזרות מ-9 בבוקר ועד לעיתים ב-23 בלילה, מלהטט בין שחקנים שונים, סצנות אחרות, הצגות שונות, צוותי הפקה שונים ועם הפסקות קלות של שירותים.

כל אחד במצב שכזה היה נכנס בקלות לאקסטזה, תחושה שאין יום ואין לילה, שחייך מתחילים ומסתיימים בחדר החזרות, אפופים בעשן של שליחות והתעלות. ההצגות התקבלו במחיאות כפיים וטפיחות רבות על השכם, ואת כולן סיימתי עם עצמי ברכיבה לילית על האופניים שלי לצלילי מוזיקה נעימה. ובינתיים אוגוסט הסתיים, ומצאתי את עצמי עם הדבר הזה שנקרא מעט זמן פנוי.

בתור וורקהוליק השתדלתי לומר לעצמי המצב הזה טבעי ומתבקש; הרי כל עסק עצמאי יודע שיש עונות לביקוש וההיצע שלו, והגיוני שיהיו ימים ושבועות שלא תהיה מוצף עד מעל הראש. לפני סיום ההצגה האחרונה, כתבתי לי רשימה של 19 שאיפות חדשות. בשונה מ-"חלומות", הפעם מדובר במטרות מדידות, ברות יישום, שניתן לפרק לפעולות קטנות ולאורך זמן. הן נהיו מגוונות יותר, בגדלים שונים, אבל לכולם הלמה ברור לי כשמש.

אחרי הסיפוק הענק ורגע אחרי שאוגוסט הסתיים כתבתי את הרשימה על הלוח. ואז עשיתי את הדבר הראשון, והכי חשוב שכל פרילנסר חייב לעשות ברגע שיש לו מעט זמן פנוי; סידרתי את הבית ושטפתי כלים.

ב'

גולת כותרת של כל יום שני הוא הפלייגראונד, המפגש השבועי שלי עם שחקנים מקצועיים (ובכלל מי שלא נתקל בפעילות של אינטראקטינג עכשיו זה הזמן). הפעם התרכזנו במשמעות שבלשמוע הצגה. אביגייל בריגר, שחקנית בוגרת ביה"ס אטלנטיק בניו יורק ושותפה לדרך, לימדה את השחקנים על חלקי התהודה השונים שניתן להשתמש בהם. בעבודה איתי ועם מרב לחמן שמנו דגש על המנגינה של הטקסט, דיקציה, השלכת הקול, כאשר על השחקנים הצופים בסצנות לעצום עיניים. יחד עם השחקנים גילינו כמה אנחנו כקהל משלימים פערים באמצעות הויזואליות, כמה ניתן להנכיח פעולה משחקית באמצעים קוליים. לא סתם לקהל קוראים באנגלית Audiance…

ג'

בשלישי הייתה לי פגישת דרמטורגיה עם מחזאי על מחזה אפי והיסטורי חדש. כדרמטורג חשוב לי להבין את הצרכים של הכותב, את מה שהוא מנסה להביע בטקסט, מאשר להביא לשולחן את טעמי האומנותי. מה שחשוב הוא שהיצירה תעבוד, ולכך יש כל מיני פרמטרים. אני אוהב את הפגישות האלה עם כותבים חדשים, מחזות
שעוד לא פוענחו. כשמשהו בדרמה נפתר ומשתחררת תגובה רגשית לטקסט, אין שמח ממני.

ד'

ישנם כל מיני סוגים של מפגשים ואירועים חברתיים המוניים בעולם התאטרון והתרבות. חלקם אהובים עלי במיוחד, כי נדמה שהמקום והאנשים נמצאים עבור מטרה משותפת. כשאלה מתרחשים, אתה רואה שאנשים מסתכלים אחד לשני בעיניים ואתה מרגיש באופן טבעי נוח. באחרים, לרוב הנוצצים יותר, אותם אנשים יכולים להסתכל אחד בשני, ותמיד לחפש את האדם הבא מעבר לכתף של האדם איתו הם מדברים. שני סוגי האירועים הללו מזכירים לי את הבדיחה על היהודי שנקלע לאי בודד ובנה בו שני בתי כנסת, אחד כדי שיוכל להתפלל בו, השני כדי שכף רגלו לא תדרוך בו.

ה'

התקיים המפגש הראשון של הועד המנהל החדש של בת"י, ארגון במאי תאטרון ישראל. ברוב קולות נבחר מרט
פרחומובסקי לשמש כיו"ר. שמענו על פעילות הארגון מהיו"ר הקודם תום ווליניץ,על האתגרים והמאבקים, הדברים שיש בכוחו של הארגון ואלה שלא, על השחקנים הפועלים במגרש. וזאת על רקע סכסוך העבודה בין שח"ם לתאטרון השעה, וכן השביתה הענקית בהוליווד שכבר חודשים משותקת. אעדכן כאן בהמשך על ההתפתחויות.

ו'

לקחתי את סבתא שלי לבדיקה רפואית. הנסיעה הייתה עבורה לא פשוטה, אבל היא מצידה לא מתלוננת אף פעם. מאז שסבא נפטר אנחנו נפגשים כל שבוע. בין סיפורים מהעבר ועדכונים על בני משפחה רחוקים סבתא שלי שוקדת בלהעביר מסרים על משפחה, עבודה, ובריאות. אם זה היה תלוי בי, הייתי רוצה שלכל אחד שעסוק בעולם הזה במירוץ העכברים הייתה איזו כורדייה זקנה וחרוצה עם מבטא, שתזכיר לו שוב שוב, על מה בעצם החיים האלה.