יומןאומן 24.1.25
בחזרות רענון לקראת העלייה של הסשן הבא של ההצגה שלי "יצרים רעים", שאלתי את עצמי – על מה עובדים? השחקנים יודעים את הטקסט, המיזנסצינה עובדת.
על פניו הכל תקין.
אבל "תקין" לא יספק את הקהל, לא בשביל זה הוא בא לתאטרון. אז הפשטנו לרגע מהפעלולים הבימתיים, ונתתי לשחקנים לדבר אחד עם השני. לדבר, ולהקשיב. להקשיב לעצמם, לגוף שלהם, לתחושות שלהם.
התפיסה שלי אומרת שבמשחק הרגש, הסיפור, הפסיכולוגיה – כל אלה באים רק בסוף, אחרי שאנחנו יודעים מניין באנו ולאן אנחנו הולכים. ואז מגיע שלב האמת.
והאמת היא דבר הפכפך. איך מייצרים אמת כאשר לובשים דמות שהיא לא-אני? זאת אולי השאלה המשמעותית במשחק.
היום אחת הסצנות המפורטות והמורכבות הפכה לשיחה בין שתיים, ופתאום פגשתי שוב את עצמי בין השורות, את האמת הפרטית שלי.
יש לי תחושה שההופעות הבאות יהיו אותו דבר, אבל אחרת. בשלות יותר, עמוקות יותר. כי על הבמה יהיו בני אדם.
מוזמנים להרגיש ולצחוק יחד איתי.
יצרים רעים – הבימה 4 – מהראשון עד השלישי לפברואר
כתיבת תגובה