נותרו 40 יום מהצגת הבכורה של יצרים רעים – ואני בלחץ.
זה לא מפתיע אותי בכלל. הלחץ הזה הגיע בדיוק בזמן. זה השלב בהפקה שבו אתה כבר מתחיל לראות את האופק, אבל תמיד יש תחושה ששום דבר לא מוכן. בתוך לוח הזמנים הצפוף – עם סופי שבוע, ראש השנה וסוכות – השעון מתקתק כמו מטרונום בלתי נלאה.
וגם לנשמה יש שעון משלה. המצב המדיני מוציא את הרוח מהמפרשים. ועוד רגע אנחנו מציינים שנה מאז השבעה באוקטובר הארור. בין חזרה לפגישה, קולות המשפחות לא מפסיקים להדהד בי.
ותמיד יהיו חסרות לי שעתיים. בתור פרפקציוניסט אני יודע את זה. מעבר להצגה עצמה שצריכה לעמוד (שחקנים ומוזיקה ותלבושות ואביזרים ותאורה) עלי לדאוג לעיצוב גרפי, פוסטרים ותוכניות, פרסום ושיווק, רשימות מוזמנים, תקציבים ולוחות זמנים. היוצר שבי תמיד רוצה להמשיך לעוף ולדמיין. המפיק שבי דורש תשובות ותוצאות בשטח.
אבל אני לומד להתיידד עם הלחץ הזה. כל הפקה היא הימור, וכל הופעה היא נס קטן. הלחץ הוא חלק מהקסם. האתגר שלי הוא לא להיות לחוץ מהלחץ, אלא לראות בו הזדמנות.
"יצרים רעים" עוסק בדיוק בזה – בהתמודדות עם הקולות הפנימיים שלנו, הטובים והרעים. איך אנחנו מקבלים את כל החלקים של עצמנו ויוצרים מהם משהו יפה? זו שאלה שמניעה אותי בכל יום של עבודה על ההצגה הזו.
מה אתם חושבים? האם גם אתן.ם מרגישים לחץ יצירתי לפעמים? איך אתן.ם מתמודדים איתו?
bensaidoff.com 
כתיבת תגובה