הבמאי והמחזאי: בין שני קולות

בתהליך החזרות של "יצרים רעים" יושבים לי בראש שני קולות בראש – הבמאי שאני והמחזאי שאני.

המחזאי שאני צולל לתוך הנשמה שלי ביצירת הסיפור, בפיתוח הדמויות ובהתאמת הדיאלוג. אני שואף ללכוד את המהות של מה שאני רוצה לומר ולוודא שלמחזה יש עומק וקוהרנטיות. המחזאי שאני חי בעולם של שאלות וחזיונות.

מצד שני, הבמאי שאני עוסק בפתרונות בימתיים. הוא עסוק במיקומים, תנועה ותזמון ומתמקד בתרגום המילים להופעה נושמת. עליי לוודא שכל אלמנט על הבמה יתיישר עם החזון הויזואלי. כדי להגיע לביצועים מיידים עליי להתייחס לטקסט כנתון מוגמר. הבמאי שאני חי בעולם של תשובות ופרקטיקה.

לראות את המחזה מתעורר לחיים זה דבר נפלא, אבל זה מבחינתי זה אומר גם ללהטט כל הזמן בין נקודות המבט השונות, ובצעד צעד להתאים המחזה כך שיתאים למציאות המעשית. האתגר הגדול ביותר שאני עומד בו כרגע הוא להתאים את החזון שיש לי ככותב שלי עם המציאות הבימתית.

כן, ניהול שני התפקידים מתיש לפעמים, אבל גם מתגמל להפליא. אני לומד כל כך הרבה מהתהליך הזה – על גמישות, יצירתיות ואומנות הסיפור. אני לומד להבין מתי עלי לפעול בתור המחזאי, מתי הבמאי. מתי האתגר הבימתי נפתר ע"י הבמאי, או שעל המחזאי לשכתב את החלק הזה. לגלות קור רוח בתוכי ועדיין להרשות לעצמי לא לדעת.