אין כמו כתיבה. באמת. זה עולם שככל שאתה נותן לו יותר, הוא רק ממשיך להציב מולך עוד אתגרים. כמו במחילת הארנב אני צולל מטה בלי לדעת מה יהיה בתחתית, רק כדי שכשאצא ממנו אוכל להביט אחורה ולהבין מה קרה שם.
את המחזה הבא שלי אני כותב בפתקים של גוגל, את אלה אני מעביר למחברת הסקיצות, ואז אני מניח אותה בצד וכותב דיאלוגים בתוכנה לתסריטים (מאוד נוח). הפעם אני מרגיש שכל הטכניקות יושבות לי מאחורי הראש, ולא מכתיבות את העבודה שלי. הגדרתי שהעיסוק הקפדני שלי במבנה יגיע כשאסיים. עכשיו המטרה שלי היא ליצור כמות של חומר מבולגן ואז לעשות בו סדר.
אחרי שהנחתי את הטכניקה בצד חזרו לקדמת הבמה שאלות של מהות, סיבה, רגש. אני מסכים להיות פגיע בכתיבה שלי, לא לצנזר את עצמי לפני שמשהו נכתב. לכתוב מהעולם הפנימי שלי ולייצר לו צורה ומילים, זה דבר מפחיד. אבל לא תמיד יש דרך אחרת.
ההצגה נקבעה – יש תאריכים. המחזה לא גמור. עוד אין ליהוקים. אבל דדליינים הם זרז מעולה למוזות.
בקרוב תוכלו גם לראות מה יצא בסוף בבית ההפקה פנתאון.
bensaidoff.com 
כתיבת תגובה