כשפרצה מלחמת האזרחים ברוסיה, התאטרון של סטניסלבסקי הפך במשך שנתיים למרפאה; השחקנים גויסו והתגייסו, מי שתמך בתאטרון הודח, והם היו על סף פשיטת רגל. בגטו קרקוב, קבוצת שחקנים בשם "התאטרון הבלתי תלוי" יצרה תיאטרון אוונגרדי בבתים של אנשים, כשברקע נשמעים קולות תותחים. אפילו ביוון העתיקה מחזות רבים נכתבו בשביל לעזור לחיילים המשוחררים לעבד את מה שעוד לא ידעו לתת לו שם – פוסט-טראומה.
בארצנו יש גם וגם – התאטראות הפכו לבתי אריזה, השחקנים או במילואים או שמופיעים ברחבי הארץ, משעשעים ומצחיקים את הניצולים. פסטיבלים בסימן שאלה, הצגות הושהו, בתי ספר למשחק דחו את שנת הלימודים. אני רואה הרבה שחקנים לובשים מדים ומפיצים מסרים אופטימיים.
ובינתיים, העננה של "היום שאחרי" מרחפת מעל. היא קשורה גם לאומנות, אבל גם לאנשים שהחיים שלהם תלויים בתעשייה.
מתוך שיחות רבות שניהלתי בימים האלה, וגם הסתכלות על ההיסטוריה, יש לי כמה ניחושים, והם כאן מהקל לכבד.
איזה מין תאטרון יהיה כאן? אני מאמין שבשנים הקרובות נראה בעיקר קומדיות, יותר מיליטנטיות ולאומיות, מבוססות עלילה, פחות שאלות מורכבות וקונספטים מאתגרים. ייקח עוד כמהה שנם עד שנראה יצירות שעוסקות במה שקורה כאן, כמו שעדיין לא עלו יצירות משמעותיות על הקורונה.
מי יחזור לתאטרון? כנראה שאלה שנשבו בתאטרון קודם לכן. כל השאר יעדיפו להשקיע את כספם בדברים חשובים יותר. מה גם שעכשיו כאשר תאטראות מעלות סטרימינג של הצגות, והשחקנים באים בהתנדבות, יהיה קשה יותר לשכנע קהל חדש להגיע.
בתי הספר למשחק יעמדו באתגר גדול להביא סטודנטים חדשים, שכבר מימי הקורונה מחפשים יותר קורסים נקודתיים שיאפשרו להם להתפרנס ולהכנס לשוק מהר יותר, מאשר לימודים רב שנתיים מבוקר ועד ערב. לטעמי זה ידרוש שינוי בגישה וחידוד של ההבדלים בין בתי הספר השונים; ההגדרה "תלמיד של X" תהיה מבודלת יותר, כמו אפל VS אנדרואיד.
איזה תנאים יהיו לאנשי המקצוע? כנראה שנמוכים יותר ממה שהיה לפני כן. שחקנים רבים גם יעזבו את המקצוע, וישקיעו את זמנם במשהו שמכניס כשכר בטווח הקרוב; אני שומע בינתיים יותר ויותר קולות של שחקנים ויוצרים שאיבדו את מקורות ההכנסה שלהם, תורמים מהזמן והכסף שאין להם למען המאמץ המלחמתי. זה לא יכול להחזיק לאורך זמן.
והמדינה? מתגבשת איזו הקלה ליוצרים העצמאיים. לא שמעתי על חבילת פיצויים (לא אומר שאין). תסלחו לי אם במקרה הזה אני לא אופטימי.
המחשבות על עתיד התאטרון נאמרות כיום בשקט ובמעגלים קטנים. יגידו שזה לא הזמן לדבר על זה, מה הקשר עכשיו? זה כנראה נכון, אבל אנשי התעשייה מתחילים כבר עכשיו לחוות את מה שאחר כך תהיה קטסטרופה כלכלית למשפחות שלמות ולבתי עסק שמכלכלים אנשים רבים. כבר נחשפתי לדיווחים על הצגות רבות שהוזמנו בתשלום לפני המלחמה וכעת מצופה שיופיעו מול אותו קהל (שלא נמצא בחזית) בהתנדבות מלאה. אנשים תורמים כסף לציוד לחיילים מצד אחד ולא יודעים איך לשלם שכר דירה מצד שני (נראה אותנו מבקשים נדבה מבעלי הדירה).
אני כותב את זה לא כדי להתלונן. במקרה הזה הטרגדיה של התאטרון נטולת אשמים. אני כותב את זה כדי לשים את הדברים על השולחן כיום, ואולי זאת תהיה הערת שוליים בהיסטוריה של התאטרון בארץ, שלא מפסיק לתת.
bensaidoff.com 
כתיבת תגובה